אחרי ארבע שעות מול המחשב, בנסיון לחבר אל הרשת את הטכנולוגיות החדשות שעוטפות אותי לאחרונה, הגעתי למסקנה שהאינטרנט מקולקל. מקולקל במובן הזה שהוא עדיין לא מספיק נוח, שבמקום שהוא ישרת אותי כמו שצריך, אני הופך להיות העבד שלו.

האינטרנט מקולקל כי מרוב יישומים מגניבים כבר לא רואים את היער. וזה לא רק האינטרנט, האמת, כל חוויית הצריכה הממוחשבת שלי מבולגנת בימים האחרונים – אונליין ואופליין. כל כך הרבה שירותים חדשים, תוכנות תומכות שירותים חדשים, גאדג'טים, יישומים שנותנים מענה חלקי לסינכרון המחשב לגאדג'טים, והאאוטלוק שקורס, והאנטי וירוס שצריך לחדש לו רשיון. כשמעל כל התמונה הזאת, למעלה למעלה, מרחפים האגרגטורים, מפלצות רב ישומיות שאמורות לחבר לי בין הקצוות, אבל רק מוסיפות לבלבול הקיומי שלי. הנסיון היה להתחדש, להתעדכן, להיות אדם טכנולוגי במלוא מובן המילה. אחרי ארבע שעות מול המחשב, הייתי קרוב מאוד להרים ידיים.

בואו נתחיל מהתחלה, עם ההגעה שלי לניו יורק, לפני חודש וחצי. השאיפה הייתה לנצל את המומנטום של השינוי בחיים, ולרכב עליו כדי להפוך לאדם טכנולוגי לעילא ועילא. החלטתי לשדרג את חיי הגאדג'טס (הכמעט לא קיימים עד היום) שלי, בקיצור. להיות זה שנמצא תמיד לפניכם בפליקר, בטוויטר, בג'ימייל, באימייל, בפיקאסה, בשמיקאסה. החלטתי לנסות להיכנס אל הנעליים של הבלוגרים הכבדים שממלאים את הגוגל רידר שלי, להבין את לב המשתמשים שהייתי רוצה שיבואו לאתר שלי, להפוך למכונת תוכן אנושית.

אז פתחתי בסערה: קניתי מצלמה דיגיטלית טופ אוף דה ארט, הצטיידתי ב-Blackberry, התקנתי Bluetooth חדש ומסונכרן היטב, נרשמתי למנוי Pro של Flickr (הנה מודל עסקי שעובד), נפטרתי מהנוקיה המיושנת (לכאורה) שלי, התחלתי לצלם בוידאו, וגם לכתוב את הבלוג הזה. הכוונה הייתה להתקדם טכנולוגית, לדלג שלב אחד קדימה בהיררכיית הגיקים. העניין הוא – ואלה תוצאות הניסוי שלי במשפט קצר – שזה לא כל כך קל כמו שזה תמיד נראה. כדי להיות יצרן תוכן אובססיבי, צריך – אני מניח – להיות אדם אובססיבי. והאינטרנט, זה שאמור לעזור לך לחבר בין כל הטכנולוגיות החדשות בלחיצת כפתור פשוטה – אז זהו, שהוא לא ממש מצליח לעשות את זה. לא קל לו…

על השולחן שלי כרגע, ממש בזמן כתיבת שורות אלה: דיסק ההתקנה של מצלמת ה-Casio (לא ממש עבד בהתקנה הראשונה. תוכנת סינכרון נוראית ממש), דיסק ההתקנה של ה-Blackberry (לא מצליח למשוך משם תמונות כבר חודש), כבל שמחבר את המצלמה למחשב, כבל שמחבר את ה-Blackberry למחשב, אייפוד + כבל אל המחשב כמובן, וגם דיסק שיחזור של האאוטלוק.

על הפיירפוקס, בשניות אלו ממש: פליקר (לא מצליח להעלות תמונות כבדות), הבלוג הזה, תוסף סטטיסטי לבלוג הזה, תוסף אחר, פייסבוק (שלחו הודעה), Friend Feed, לינקד אין (שלחו בקשת חברות), יו טיוב (מעלה סרט), Google Images (צריך תמונות לפוסט), ועוד Ynet אחד לרפואה – משהו לזכר תרבות הפנאי שהייתה לי פעם.

אני אדם טכנולוגי כמעט בכל מובן המילה. אחרי ארבע שעות של התקנות, וחיפושים, והתקנות חוזרות, אני בשליטה יחסית. בניתי את כל התשתיות הדרושות כדי להפוך למפלצת תוכן. כל מה שנשאר לי עכשיו זה לצאת לעבודה – לכתוב, להעלות פוסטים להוסיף תמונות ולסדר אותם לקריאה, לצלם וידאו וסטילס, לערוך ולהעלות אותם לשירותים השונים, לסנכרן בין כל המדיות, להעביר אותן לדף אחד, למצוא חברים שיראו מה עשיתי עם הזמן שלי (במקום לצאת לשתות איתם בירה), ולחכות לאישור החברות שלהם כדי לדאוג לשלוח להם אזכורים אחרי כל התקף נרקסיזם.

הפכתי להיות השכיר של האינטרנט. הפועל. היצרן. האדם שמפרנס מודלים עסקיים של יזמים כמוני. והאמת, אני קורא יותר מדי Techcrunch. חשבתי שזה יהיה הרבה פחות תובעני…

אז או שאני באמת כל-כך לא early adopter עד שאין כאן קבוצת מיקוד, או שהאינטרנט קצת מקולקל. הוא מקולקל כי הוא מפורק ליותר מדי גורמים שדורשים ממני להשקיע המון מאמץ כדי לקבל רק חלק קטן מהעוגה. והעוגה הזאת, השעות שאנחנו מחליפים מצפייה פאסיבית בטלוויזיה אל ייצור אקטיבי של תכנים, רק הולכת וגדלה בקצב אקספונינציאלי. והיא יוצרת בעיות חדשות שמקבלות עוד ועוד פתרונות חלקיים, שמבלבלים אותנו כגולשים, הופכים את חווית הגלישה שלנו ללא יעילה מספיק, כזאת שמתאימה כרגע רק ל"משוגעים לדבר" – אלה שעל גבם נבנה כל העולם הלא מפוענח עדיין של ווב 2.0.

וזה אולי גם מה שיפה באינטרנט, כמות הדברים שעוד אפשר לעשות בו, כמות דרכי העפר שעוד אפשר לסלול. וגם הקלות היחסית שבה ניתן לסלול כביש, בדיוק בזמן שמישהו סולל כביש מקביל לשלך ומישהו אחר כבר עובד על הכביש שיחבר את שניהם. כי למרות שהוא נולד באמריקה, יש משהו באינטרנט שעדיין מזכיר לי עיר הודית: כאוטית, פקוקה, לא ממש עובדת במבט ראשון, אבל כזאת שאתה נשבה בקסם שלה וחוזר אליה שוב ושוב. אולי בגלל שגם כששום דבר עוד לא בדיוק עובד כמו שצריך, אתה עדיין מצליח להרגיש שייך…